השבוע, הכנסת יצאה לחופשת 'בין הזמנים' כשאת היום האחרון של המושב העבירה כמו מיטב המתמידים ב"משמר" כל הלילה. לא היה זה המשמר היחיד שעבר על הח"כים במושב הזה. אם יש הישג אחד שהאופוזיציה יכולה לרשום על שמה זה 'הדרת שינה' מעיני נבחרי הציבור וגרירת השר שטייניץ בפיז'מה מביתו באישון ליל.

רבים הספידו את הקואליציה הקטנה הזאת של 61, אך הקדנציה שחלפה מוכיחה שכשהאווירה נוחה בין המפלגות החברות בקואליציה וכמובן כשיש אינטרס משותף לכולם – גם הקואליציה השברירית הזאת מגלה כושר עמידות גבוהה.

המבחן  שנשאר כעת לחברי הקואליציה הוא רק העברת התקציב של שנה זו שכמעט חלפה, יחד עם אישור התקציב לשנה הבאה. ברגע שיעברו את המהמורה הזו –  זה אמור להבטיח שקט ושלווה לשרים ולשאר חברי הקואליציה – ולהיות בעמדה טובה יותר במשא ומתן עם מפלגות החפצות להצטרף לקואליציה.

האישיות המרכזית שבלטה בשבוע הזה הוא ח"כ ליצמן. במהלך שהפתיע את המערכת הפוליטית והבריאותית אישר ליצמן את חוק הקנביס שנועד להקל על חולים במחלות חמורות ועל סובלים מכאבים כרוניים לקבל קנאביס רפואי בבית המרקחת בקלות ובנוחות יחסית. מהלך שקיבל גיבוי ותמיכה מקיר לקיר מימין ומשמאל ואפילו היווה כניסה ללבם של התל אביבים, ואפילו מרכז הבוהמה הריע לליצמן.

בראיון שנתן ליצמן למחרת אישור עניין הקנביס אמר: "זה לא עניין חרדי זה עניין אנושי".

משפט זה מסמל את עיקר השינוי שעובר על המגזר החרדי בכלל ועל תפקיד המפלגות הסקטוריאליות החרדיות והדתיות.

מהעמדה שבה הישיבה כחברי כנסת ובקואליציה היא רק על מנת להציל מהפריץ מה שאפשר, ועד למצב שבו אם בג"ץ יכריע אז אפילו ליצמן נציג חסידות גור השמרנית יכהן כשר בממשלה על כל המשמעיות הכרוכות בזה.

מהנקודה שבה מפלגת ש"ס שקמה כמפלגה שחרתה על דגלה את החזרת העטרה ליושנה והרמת קרן התורה ועד הנקודה הנוכחית שעיקר הקמפיין של המפלגה עסק ב"שקופים" ובחוק מע"מ 0  ושאר בעיות חברתיות כלליות של כלל אזרחי המדינה.

מהתבטאות של גפני שהוא מייצג ודואג רק ללומדי התורה ועד ההישג המרשים שלו בשבוע שעבר בהעברת חוק אפליה מתקנת במגזר הציבורי שמיועד כולו לחרדים בעלי תואר אקדמאי.

השתלבות המיעוטים במיינסטרים הינה בלתי נמנעת בכל חברה בעולם. וכלל זה חל גם על החברה החרדית. השינוי נעשה בשטח בפועל כשרואים יותר ויותר איך ההבנה שגם הציבור החרדי ולהבדיל גם הציבור הערבי במדינת ישראל הינם חלק בלתי נפרד לא רק מתושבי המדינה אלא גם חלק ממובילי המדינה.

היטיב להגדיר זאת הנשיא ראובן ריבלין בטקס שנערך לרגל שנה לכהונתו – שנאם כך: "כיתות א' היום מורכבות מכ-38% חילונים ("ממלכתיים"), כ-15% דתיים לאומיים ("ממלכתיים דתיים"), כרבע ערבים וקרוב לרבע חרדים. אין עוד רוב ברור, ואין מיעוטים ברורים. החברה הישראלית מורכבת מארבעה מגזרים, ואם נרצה- ארבעה "שבטים" מרכזיים, שונים מהותית אלה מאלה, שילכו ויתקרבו זה אל זה בגודלם. שבו, אם נרצה ואם לאו, "מבנה הבעלות" על החברה הישראלית ומדינת ישראל משתנה לנגד עינינו".

דוגמאות לשינוי זה שעליו דיבר ריבלין – אנו כבר ראינו וודאי עוד נראה. שינוי זה יחזיק מעמד – רק כאשר הוא בא מבפנים ועם גיבוי של מנהיגי הדור, רק כך סופו להצליח.